top of page

פריטים נבחרים במוזיאון לתולדות האומנות

10 יצירות ופריטים מרתקים שיהפכו את הביקור במוזיאון לתולדות האמנות לחווייתי וממוקד!



אי אפשר לפספס את המוזיאון לתולדות האמנות או בגרמנית Kunsthistorisches Museum (נסו להגיד את זה שלוש פעמים מהר :)) - מבנה מרשים שמתנשא מעל כיכר מאריה תרזיה וניצב ממול ל״תאום״ שלו - המוזיאון להיסטוריה של הטבע. לא פעם אני מוצא את עצמי עומד בין שני הנפילים האלו ומחפש את ההבדלים הקטנים, במעין גרסה מקומית לציור השבועי לילד. 


המוזיאון לתולדות האמנות הוקם בשלהי המאה התשע עשרה כדי לאכלס את האוספים הקיסרים ולהציגם בצורה קצת יותר דידקטית ומאורגנת. מעתיקות רומיות ומצריות, דרך חפצי אומנות ופריטים אקזוטיים ועד אוספי ציורים מתקופת הרנסאנס והבארוק, כשהמבנה עצמו גם מהווה גם יצירת אומנות עם ציורי קיר מושקעים, כיפות מרהיבות וגרם מדרגות מפואר. 


יש כל כך הרבה מה לראות במוזיאון לתולדות האמנות, עד שנדמה לפעמים שהוא בלתי נגמר. אישית, אני מעדיף לחסוך במשאבי הריכוז שלי כשאני מבקר במוזיאונים כל כך עשירים כמו הלובר בפריז, אופיצ׳יס בפירנצה או הגלריה הלאומית בלונדון ולהתמקד ביצירות נבחרות ומעניינות עם סיפור מאחוריהן.


תיהנו!



תזאוס מביס את הקנטאור  

לא תוכלו להתעלם מפסל השיש העצום של הפסל האיטלקי אנטוניו קנובה שניצב במרכז גרם המדרגות. הוא מציג את תזאוס, הגיבור היווני, מניף את חרבו להכות את הקנטאור - יצור מיתולוגי שחציו אדם וחציו סוס. הפסל, שבעבר יועד למקדש תזאוס בפארק השכן והוצג שם במשך תקופה, הועבר לאחר מכן למשכנו החדש במוזיאון לתולדות האמנות כדי ליצור עבורו תנאי אחסון נאותים יותר. רגע הקרב הסוער הזה בין תזאוס והקנטאור מסמל את המאבק בין עולם התרבות לברבריות ואת האופן שבו ביקשו הקיסרים האוסטרים להציג את עצמם. 





לוח השש-בש הקיסרי 

לא בכל יום נתקלים בלוח שש-בש קיסרי. אותו משחק יום יומי שמקושר אצלינו הישראלים לחוף הים או למילואים - הוא הוא משחק המלכים האמיתי בוינה. על לוח השש בש המפואר הזה תוכלו למצוא עיטורים נפלאים ופורטרטים של קיסרי עבר שגולפו מעץ ביד אומן. 







ציורי הקיר של קלימט

לפני שפנה לצייר את דיוקנותיהן של נשות החברה היהודית הגבוהה, עבד הצייר הוינאי גוסטב קלימט על עיטור מוסדות ציבוריים ותרבותיים בוינה כמו תיאטרון הבורג ובמקרה שלנו - המוזיאון לתולדות האמנות. קלימט, ביחד עם אחיו ארנסט ושותפו המקצועי פרנץ מאטש קיבלו את המשימה לעטר את קירות ותקרת החלל המרכזי של המוזיאון, ממש מעל הפסל של קנובה והקנטאור, בסגנון דקורטיבי ועם הרבה קסם. 





האוסף הגדול של ברויגל

המוזיאון לתולדות האמנות בוינה הוא בעליו הגאים של האוסף הגדול ביותר בעולם של פיטר ברויגל האב - צייר פלמי מתקופת הרנסנס, שציוריו מרובי הדמויות ומלאי הקסם וההומור, לעיתים מזכירים קצת אפילו את סדרת הספרים ״איפה אפי״, מרתקים אותנו ומעלים חיוך עד היום. מ״משחקי ילדים״, דרך ״חתונת האיכרים״ ועד ״ציידים בשלג״ (הציור האהוב עלי) ברויגל הצליח במשיכת מכחול להפוך את חיי היום יום לנצחיים ושובי לב. 






״אמנות הציור״ של ורמיר

הצייר ההולנדי המפורסם יאן ורמיר (נערה עם עגיל פנינה, מוזגת החלב…) לא היה אומן פורה במיוחד. במהלך חייו צייר בסך הכל כ-50 ציורים, שכיום נחשבים יקרים ונדירים ביותר. מסיבה זאת, בכל פעם שנתקלים ב״ורמיר״, זה בהכרח מבשר על אירוע מיוחד. המוזיאון לתולדות האמנות בוינה נמנה על המעטים שמחזיקים ביצירותיו. כאן מדובר ב״אמנות הציור״ - יצירה מורכבת מבחינה סמלית ואפילו קצת טאוטולוגית על מהות הציור. גם ביצירה זאת לא נעדר המוטיב של האור -  סימן ההיכר המובהק של ורמיר.





האינפנטינה מרגרטה תרזה של ולסקז

צייר החצר של מלכי ספרד במאה ה17 - דייגו ולאסקז, צייר מספר דיוקנאות של הנסיכה מרגרטה תרזה על מנת להציגה לבעלים פוטנציאליים ברחבי אירופה. המועמד המוביל, וזה שנישא לה בסופו של דבר - הקיסר האוסטרי לאופולד הראשון (שגם היה דוד שלה, אבל זה כבר סיפור אחר…) ״זכה״ לקבל מספר דיוקנאות שהציגו את התפתחותה של כלתו לעתיד בשלבי ילדות-נערות שונים. הציורים האלה תלויים היום במוזיאון לתולדות האומנות ונחשבים לאחת מפסגותיו. 





הפרצופים של ארצ׳ימבולדו 

המוזיאון לתולדות האמנות מחזיק בכמה ציורים מסדרת העונות והיסודות של הצייר המילאנזי ג׳וזפה ארצ׳ימבולדו. אלו ציורים איקוניים ואני בטוח שנתקלתם בהם או ביצירות אחרות שמתכתבות איתם. הרעיון ליצור מאוסף של אובייקטים (פירות, חיות, צמחים) אשלייה של פנים היה כל כך ייחודי, חתרני וגאוני שהיווה השראה גדולה ללא מעט ציירים שהגיעו מאות שנים אחריו, מסלבדור דאלי ועד חנוך פיבן הישראלי. 





הסליירה (המלחייה המוזהבת)

היא נחשבת למונה ליזה של הפסלים, ולא בכדי. על פניו לא מדובר בפריט מיוחד כל כך - בסך הכל מלחייה מוזהבת מתקופת הרנסנס של אמן איטלקי בשם בנבנוטו צליני. המלחייה האלגנטית מוגנת בזכוכית עבה וניצבת במרכז חדר שנראה כאילו מוקדש לה והנה לנו כבר סימן שמדובר בפריט מיוחד.

מה שהופך את המלחייה לאחת מכוכבות המוזיאון לתולדות האמנות הוא סיפור הרקע שהסעיר את אוסטריה בתחילת שנות ה2000. בדומה למונה ליזה, שסיפור גניבתה הצית את הדמיון והפך אותה מאז לציור הידוע בתבל, גם הסליירה עמדה במרכז עלילת פשע מסתורית ומקומית כאשר נגנבה בעת שיפוצים במוזיאון, הוסתרה במשך שנים ונמצאה לבסוף לאחר חקירה מאומצת.  





המדונה של מחרוזת הורדים | קראבאג׳יו

מיכאלאנג'לו קאראווג'ו היה צייר סוער, אלים ומוכשר כשד. לאחר שהיפנט את רומא עם ציוריו הדרמטיים ומשחקי האור וצל פורצי הדרך שלו, נאלץ להימלט ממנה לאחד שנחשד ברצח. כך נדד לו ממקום למקום כאיש רדוף והשאיר אחריו ברחבי היבשת ציורים אל-זמניים ולא מעט חידושים. 

הציור המרשים והאהוב עלי ביותר של קראבאג׳יו במוזיאון לתולדות האמנות הוא המדונה של הורדים - בו ניתן לראות את פשוטי העם סוגדים למריה. החידוש המרכזי שהכניס קאראווג'ו הוא הריאליזם - כאן לא מדובר בדמויות פיקטיביות, אלא באנשים רגילים, אמיתיים, שאסף מהרחוב, עם בגדים מרופטים וכפות רגליים מלוכלכות אותן היטיב להציג. 





בית הקפה בקומה השנייה

כאן לא מדובר ביצירת אומנות אלא פשוט בבית קפה שנמצא בחלל מפואר ומרשים שתיעודים שלו מככבים כדרך קבע בחשבונות אינסטגרם שונים. בקומה השנייה, בין שתי גלריות הציורים, תחת כיפה רחבה ודקורטיבית, נמצא בית הקפה של המוזיאון לתולדות האמנות - אחד היפים בוינה, שמציע לכן לקחת מנוחה קלה עם קפה ועוגה וליהנות מהנוף הפנורמי על התאום ממול . 










Comentarios


bottom of page